מגן והנדסה 2002 בע"מ נ' פת ואח'

פסק דין

בפני תביעה כספית בסך 232,000 ₪, אשר באה במקום תביעה קודמת אשר הוגשה בת.א. 48269/07 ונמחקה בהסכמה לאור התנגדות הנתבעים לתיקון כתב התביעה (להלן: "התביעה הקודמת"), ואשר במסגרתה ניתן פסק דין נגד חברת הליבוט, שהייתה שם הנתבעת 1.

לנתבע 1 45% מניות בהליבוט, לנתבע 2 51% ממניותיה ולבעל מניות נוסף, 4%.

התביעה דנן הוגשה בעילה נזיקית חוזית וברמת מסך ההתאגדות.

א. תמצית טענות התובעת

1. התובעת חברה העוסקת בהתקנת מערכות כיבוי אש. הליבוט הינה חברה שעסקה בניהול חברות, וביצוע פרויקטים אצל לקוחותיה באמצעות ספקים שונים. הנתבעים כאן הינם בעלי מניות ודירקטורים בהליבוט, אך מניותיהם הוחזקו בנאמנות על ידי עורכי דין בחברת נאמנות "אייל שטרנברג חברה לנאמנות בע'מ".

ביום 21.2.07 הזמינה הליבוט אצל התובעת התקנת מערכות מיוד וכיבוי גז 200 = FM, בסכום של 346,327 ₪ כולל מע"מ עבור חברת ויזה. ביום 15.4.07 הזמינה הליבוט אצל התובעת, עבור אותו פרויקט, הזמנה משלימה בסך של 15,887 ₪ כולל מע"מ ובסך הכל עמדה הזמנתה על סך של 362,214 ₪. הנתבעת התחייבה לשלם את כל סכום ההזמנה בתשלום אחד ביום 30.5.07 בתנאי שוטף + 60 כנגד חשבונית מס. מועדי התשלום של הליבוט לתובעת היו גב אל גב למועדי התשלום של ויזה להליבוט, ומלבד עמלת הליבוט, היוותה היא רק צינור לתשלום התמורה לתובעת. כיוון שמרכיב החומרים במחיר היה מרכיב משמעותי, עמדה התובעת על תשלום במועד, זאת מאחר שהיא עצמה שילמה עבור החומרים במזומן.

2. מנהל התובעת, מר שמואל שלו, יזם עם ביצוע ההזמנה פגישה נתבע 2 במשרדי הליבוט, לשם הרחבת שיתוף הפעולה בין החברות בפרויקטים נוספים, ובמהלכה ביקש שוב לוודא שהתשלום לתובעת ישולם במלואו ובמועדו, ונתבע 2 אמר לו שמדובר בחוזה גב אל גב עם ויזה והוא אחראי לכך שעם קבלת התמורה מויזה ידאג לתשלום התמורה לתובעת והבטיח להיות אחראי אישית לתשלום במועד. נתבע 2 אף הציע למנהל התובעת להיפגש עם נתבע 1 שהיה לדבריו, מבעלי המניות של הליבוט ואחראי על תפעולה.

באותו יום נפגש מנהל התובעת עם נתבע 1 אשר הכיר את התובעת מפעילות קודמת, והבטיח לשלב את התובעת בפרויקטים עתידיים של הליבוט ואף התחייב אישית לתשלום התמורה המגיע לתובעת.

4. העבודה בוצעה לשביעות רצונה המלאה של ויזה, אשר שילמה את התמורה להליבוט במועד, אך הליבוט לא שילמה לתובעת את התמורה, כיוון שנתבע 1 סירב לחתום על שיק לפקודת התובעת.

רק בשלב זה גילה נתבע 2 למר שלו, כי הסכום המגיע לתובעת מחייב חתימת שני השותפים וכי נתבע 1 מסרב לחתום על השיק, וכי בין הנתבעים לבין עצמם סכסוך, שנוצר עוד טרם ההזמנה נשוא תביעה זו, המשתק את פעילותה של הליבוט, מה שלא נאמר למנהל התובעת קודם לכן.

5. מאחר ונתבע 1 סירב, על אף הבטחותיו, לחתום על השיק, חתם נתבע 2 על מספר שיקים שלטענתו, סכומם היה בגבול סמכותו, בסך 30,000 ₪ כל אחד, ובסך כולל של 170,000 ₪ ונותר קרן חוב בסך 192,214 ₪. אז סירב גם נתבע 2 לחתום על שיקים נוספים. זאת, מאחר ולטענתו, ב"כ נתבע 1 אמרה לנתבעים שכספי הליבוט אמורים לשמש לחיסול הסכסוך שבין השותפים, וכי נאסר עליו להמשיך לחתום על שיקים לתשלום החוב לתובעת.

התובעת טוענת כי הנתבעים הבריחו את רכוש הליבוט ורוקנו את קופתה וכל אחד מהם אחראי אישית לחוב.

התובעת עותרת להרמת מסך ההתאגדות של הליבוט ולחייב את הנתבעים, אשר השתמשו בסכסוך ביניהם כאמתלא לאי תשלום החוב. לטענתה, נהגו הם בחוסר תום לב.

ב.טענות ההגנה של נתבע 1

1. נתבע 1 אמנם פגש את מנהל התובעת מר שלו רק פעם אחת, בניגוד לטענת התובעת, אך לא התחייב בפניו לדבר ובוודאי שלא התחייב להיות אחראי אישית לתשלום החוב. יתרה מכך, לטענת נתבע 1, נושא התשלומים לא עלה כלל בפגישה ואף בתביעה המקורית טענה זו לא נטענה.

לטענתו, כל מידע בדבר תשלומי ויזה להליבוט מצוי בידיעתו הבלעדית של נתבע 2.

מאחר שהוא נפגש עם מר שלו רק פעם אחת, הוא לא יכול היה לדווח לו על הסכסוך בין הנתבעים.

לטענת נתבע 1, נתבע 2 חתם על שיקים בגובה מחצית מהחוב העיקרי, ויכול היה ליתן שיקים על מלוא סכום החוב. היו בעלי חוב נוספים והוא סרב להעדיף נושים.

2. נתבע 2 טוען כי התביעה דנן הינה ניסיון של התובעת ונתבע 2 להוציא ממנו כספים, באשר מר שלו, הבעלים של התובעת ונתבע 2 עובדים יחדיו על מספר מיזמים.